חימוש גדוד 46 במלחמת יום הכיפורים
קצין חימוש – סגן שניידר יעקב.
מ"מ מח"ג – סג"מ בני גורן
מבנה מערך האחזקה הגדודי ערב המלחמה:
קצין החימוש הגדודי – סגן שניידר יעקב – קצין מטה בגדוד האחראי על ההערכות והפעלת מערך החימוש בדרגים השונים, מ"מ מח"ג –סג"מ בני גורן מפקד מח' החימוש הגדודית מ"מ בפלוגת מפקדה מסייע בהפעלת מערך החימוש בהתאם להנחיות קח"ש הגדוד.
4 חוליות טכניות, 3 בפלוגות הטנקים ואחת בפלוגת החרמ"ש.-הדרג החימושי הקרוב ביותר לפלוגת הטנקים\חרמ"ש
מערך האחזקה הגדודי אמון על ביצוע תיקוני דרג א' וא1 באמצעי הלחימה של הגדוד.
סה"כ התקן היה 49 אנשי חימוש והמצבה ערב המלחמה הייתה 43 אנשי חימוש כולל 2 הקצינים.
החוליות הטכניות
לכל חוליה היה מפקד, סמל טכני בד"כ מכונאי טנקים ותיק בקבע ותחתיו עוד 2-3 מכונאי טנקים,חשמלאי אחד וחמש צריח אחד (ראו פירוט בהמשך).
הסמלים הטכניים בזמן המלחמה היו:
חוליה טכנית פל' א (מ"פ סרן ירון מרדיקס ז"ל)– רס"ר אקוקה ניסים.
חוליה טכנית פל' ב' ( מ"פ עירא עפרון)– רס"ר טולדנו דוד.
חוליה טכנית פל' ג' ( מ"פ ירון רם)– רס"ר סגל זאב.
חוליה טכנית פל' ה' – (מ"פ אלי ליבני) -שלוויץ יהודה.
בחוליות הנ"ל צורפו בשעת חירום גם חובש וקשר.
החוליות היו אורגניות בפלוגות וכפופות למפקד הפלוגה.
החוליות נעו הן באימונים והן במלחמה בצמוד לפלוגה ופעלו על פי סדרי העדיפויות שקבע להם הסמ"פ.
החוליות הטכניות היו מושכות חלקי חילוף מהמח"ג וכן נעזרו במח"ג באמצעים כמו רתכת,מנוף ובעלי מקצוע כמו נשק כמ, מכשירנים, מסגרים וכ"ו.
בנוסף לכך הייתה בגדוד חוליית בוחנים גדודיים שבזמן רגיעה עסקה בבחינת הרק"מ ובזמן המלחמה שמשה ככוח מקצועי מיומן שפעל בצמידות לקח"ש הגדוד
חוליית הבוחנים כללה:
רס"ר אסל דוד – בוחן מכונאות טנקים.
סמ"ר רפי איטח – מכשירן, בוחן מכשירנות גדודי.
סמ"ר מלמד עמנואל- בוחן מכשירנות.
רס"ל בן לולו יעקב (ציפי) – בוחן צריח גדודי.
רס"ר נר יהודה – בוחן חשמל טנקים.
המח"ג
–מחלקת החימוש הגדודית – עם מפקדה סג"מ בני גורן:
את העבודה במחלקה ניהל מנהל העבודה – רס"ר אבישי סעידי
בוחן רכב גדודי – רס"ל חדד משה.
ובנוסף 5 מכונאי רכב,2 חשמלאי רכב, 2 מפ"טים (מחסנאי חלקי חילוף), 3 נשקים, 3 מסגרים 2 נהגי חילוץ ומכשירן.
במהלך השלבים השונים במלחמה נעה המחלקה וכן פרסה בשטח בד"כ יחד עם פלוגת המפקדה.
מ"מ המח"ג נע ע"ג קומנדקר עם מכשיר קשר ובעצם הפעיל את המח"ג על פי הצרכים והיה בקשר מתמיד עם קצין החימוש וכן עם הסמלים הטכניים שפנו אליו ישירות לקבלת סיוע בח/ח או באמצעים הנמצאים במח"ג.
פעילות מחלקת החימוש במלחמה התבצעה בעיקר בריכוז האחזקה הגדודי\חטיבתי בשעות היום
בעת ערב חלק מהמחלקה בפיקוד המ"מ חברה לחניוני לילה של הכוחות הלוחמים,במסגרת שיירות התחזוקה ועסקה במתן שרותי אחזקה שכללו תיקונים,חלפים ותיקון נשק
מחלקת החימוש עסקה גם בתיקון רכבי פל' המפקדה ומפקדת הגד', בחילוצים וגרירת רכב תקוע.
מזכרונותיו של שניידר הקח"ש:
יום שבת יום כיפור ה- 6 לאוקטובר 1973 – תחילת המלחמה:
ערב המלחמה הגדוד היה פרוס במחנות האימונים שבאזור "ביר – תמדה" והיה ערוך לעבור לתקופת הבט"ש באזור המיתלה.
תחילת המלחמה מבחינת כוחות החימוש בכל הדרגים הייתה במסגרת ההכנות שנתבקשו במסגרת הכוננות שבאה לידי ביטוי החל מיום שישי ערב יום כיפור וכללה בחינות ותיקונים כדי להכשיר את מירב הכוח כולל סיוע לחטיבת הטנקים בימ"ח בביר תמדה בנושא וכן אנשי החימוש , העמסנו את ערכות החלפים לחירום וכלי העבודה , השלמנו שבצ"קים ופעלנו על פי תוכנית הפעולה שהייתה ידועה ותורגלה פעמים רבות שעיקרה, תנועה בעקבות הכוחות וביצוע תיקונים על פי הנדרש.
כל שעות הבוקר המשכנו בפעולות של הגברת הכוננות דבר שהתבטא בבחינת טנקים נגמ"שים וביצוע פעולות תיקון כאשר עמוק בתוכנו לא האמנו שעשויה לפרוץ מלחמה.
בשעות הבוקר 11.00 המג"ד שובל נקרא לתדריך מח"ט במפקדת החטיבה ומשם הועברה הודעה שעם שובו לגדוד בסביבות השעה 13.30 המג"ד רוצה לקיים שיחה גדודית.
המקום היחיד בגדוד שניתן היה לכנס בו את כל המפקדים היה חדר האוכל שהיה בנוי מכמה מבנים קלים ויבילים אשר חוברו יחדיו ושימשו ליעוד זה.
השולחנות הוזזו לאחור סודרו הכיסאות מלפנים המג"ד נכנס והחל לעדכן על הגברת הכוננות מיד בתום הכנס הצוותים נצטוו לשבת בתוך הטנקים לרבות המפקדים ולפתע בסביבות השעה 13.55 שמענו קולות של מטוסים החגים מעלינו ומישהו צעק שכנראה מדובר בגיחת צילום שלנו אך מייד שמענו קולות פיצוץ עזים שבאו ממקום קרוב למבנה בו התכנסנו.
המג"ד פתח את הדלת והסתכל החוצה וראה שהמטוסים הם מטוסים מצריים המפגיזים את מסלולי התעופה של "ביר תמדה".
מבחינתנו זו הייתה הנקודה בה נסתיימו ההכנות ונדרשנו לפעול, כולם נדחפו ויצאו את חדר האוכל ורצו לטנקים ולכל כלי הרכב .
"בדקתי עם הסמלים הטכניים את מצב הכשירות וקיבלתי דיווח מאחד מהם רס"ל חתוקה שהפלוגה שלו החלה בתנועה לכיוון ציר הג'ידי אזור ההערכות המתוכנן והוא דיווח שבאחד מטנקי הפלוגה התגלתה נזילת דלק והם נאלצו להשאירו במשטח הפלוגה.
איחלתי לו דרך צלחה וניסתי להתקשר לפלוגת הרק"מ ביחש"מ רפידים על מנת לדווח להם על הטנק התקול וכל ששמעתי מהם שהייתה אצלם תקיפת מטוסים מצריים ושיש נפגעים והרוגים ואין כרגע שום דרך לסייע לנו.
הבזיקה בי לרגע המחשבה של מה היה קורה חלילה עם אחד מאותם מטוסים שפגע במסלולים בביר תמדה שהיו במרחק שלא עולה על 500 מ' מחדר האוכל בו התכנסנו והיה מטיל עליו פצצה? אח מייד חזרתי והבנתי גם מהשיחה הזו שאנחנו כבר בתוך מלחמה.
בני מ"מ מחג:
תקיפת המטוסים הריצה אותי לשטח המח"ג שם המתינו כלי הרכב העמוסים בערכות החלקים וכלי העבודה חיילי המח"ג שהיו מצוותים עלו על הכלים, נשמעו ביטויי מוטיבציה של "אנחנו נראה להם" ואף אחד מאנשי המח"ג התגאה בפני שניידר שבא לבדוק את הערכותנו כי הוא וחברו התקינו מקלע מא"ג ליד דלת ריאו החלפים וזאת כדי להראות את מוכנותו למלחמה.
שניידר הקח"ש:
עזבנו את המחנה בשעה 14.45, בשיירה שכללה את הג'יפ שלי ובו 4 בוחני הגדוד, מאחורי קומנדקר של מ"מ המח"ג בני גורן, אחריו ריו מחסן ח/ח ,ריאו כבדה ו- מאחוריהם 2 ריאו חץ שסגרו את השיירה.
היעד היה ציר הג'ידי בואך תעוז מצווה שהיה הצפוני בגזרה שלנו ממול לאגם המר הקטן או בשמו הקודם תעוז טכסטיל אותו הכרנו היטב מפעילות הבט"ש בסבבים הקודמים.
אחרי תנועה של כ 20 ד' פגשנו את אחת החוליות הטכניות אשר התעכבה לתיקון תקלה ולא הצליחה להדביק את קצב נסיעת הטנקים (החוליות היו מנוידות ע"ג זחל"מי בנזין "ווייט" (או אינטרנשיונל ממלחמת העולם השניה) ולכן היא נותרה מאחור ואנחנו צירפנו אותה אלינו והמשכנו בתנועה.
מהרגע שהתקרבו למעברי הג'ידי ניתק הקשר האלחוטי שהיה לנו עם הגדוד בגלל המיסוך ובעצם נסענו ללא קשר תוך שאנחנו מנסים מדי פעם לחדש הקשר עם הסמג"ד, כאשר התקרבנו לכניסה למוצב הפיקודי בדבלה נוצר קשר עם מ"פ פלוגת החרמ"ש סגן ליבני ולאחר מספר דקות נפגשנו איתו וקיבלנו עדכוני מצב על פלוגות הטנקים.
האינפורמציה על הקרבות שהגדוד מנהל ועל הנפגעים שזה עתה נמסרה לנו הכתה בנו והבהירה הבהר היטב שזו מלחמה אמיתית שאף אחד מאיתנו לא חווה כמוה לפני כן.
המשכנו בתנועה מהירה לכיוון התעוז, כאשר התקרבנו לתעוז ראינו מדרום לנו נגמ"שים וטנקים לא מזוהים ואף כלי רכב משונים וחשבנו לעצמנו שאלה כנראה כוחות תגבור שנראה הגיעו לסייע לגדוד אך לפתע שמענו צרורות שנורות לכיווננו ולאחריהם פגזי טנקים שנורו לכיוון השיירה שלנו ולמזלנו לא פגעו. תוך כדי תנועה הרמתי משקפת וראיתי כלי רק"מ לא מוכרים שחלקם מוסבים ברשתות הסוואה וחלקם מתמרנים.
למרות שהיה קשה מאוד לקלוט ובעיקר להפנים שמדובר בכוחות מיצריים שעברו כבר את קו התעוז אליו אנחנו נעים.
הגברנו עוד יותר את מהירות נסיעתנו ומבלי לשים לב עלינו על איזה שהוא מכסה מנוע שהיה מונח על הכביש כנראה כתוצאה מפגיעה באחד הכלים שעברו לפנינו ומהעלייה על אותו מכסה מנוע חשבנו שנפגענו אך המשכנו בתנועה תוך שאני נמצא בקשר עם הסמג"ד רס"ן רן מסד שהאיץ בנו על מנת שנוכל לסייע לתעוז לבצע את משימותיו.
הגענו לתעוז, שאותו הכרנו היטב מהפעמים הקודמות של השהיה בקו, פרקנו מהרכבים והסמג"ד הזועם כבר חיכה לנו ובקוצר רוח הסביר לנו שטנקי הגדוד נלחמים בקו המעוזים ומנסים לחלץ את חילי המעוזים.
תעוז מצווה היה מופגז והיה נתון תחת התקפה מתמדת של חיילי קומדו מיצריים והוא הנחה את מ"מ המח"ג על כל חיילי המח"ג והקצה להם גיזרת הגנה ולתגבר את חיילי פלוגת המפקדה המנסים בכל כוחם להדוף את המתקפות החוזרות והנשנות של יחידות הקומנדו המצריות.
המצרים ירו קליעים עם נותבים ירוקים והיה קל לזהות את מקורות הירי.
במהלך הלילה הצטברו דיווחים על פגיעות בטנקים ותקלות שמספרן נסק מרגע לרגע כאשר השיא היה דיווחים קשים מפל א' שבמסגרת הניסיונות שנעשו לחבור למעוזים ולהציל את החיילים הלכודים חלק מהטנקים שלה עלו על שדה מוקשים ונפגעו.
הסמג"ד הנחה אותי להתארגן להוצאת חוליות תיקון לקראת הבוקר מאחר וכל אזור הלחימה מלא ביחידות קומנדו מצריות.
למחרת בבוקר התחלנו לתקן טנקים תקולים כאשר מרביתם נפגעו מטילי סגר וכולם מכוסחים מאש ארטילרית כבדה שהונחתה כל הזמן על הגדוד.
אופי הפגיעות והנזקים שנגרמו לטנקים בעטיין היה קשה ולא מוכר ובמקרים רבים לא ניתן לתיקון בדרג הגדוד.
החוליות הטכניות סייעו בפינוי נפגעים ותיקנו טנקים תחת אש.
אני עברתי עם חוליית הבוחנים הגדודית וניסינו לסייע ולמיין טנקים לפי אופי התקלות ולסייע בחילוץ טנקים פגועים למדרון אחורי למקום בו ניתן יהיה לתקנם מבלי להיות חשוף לאש ישירה.
באחד המקרים ראינו שריפה בתא חטיבת הכח של אחד מהטנקים וביקשתי שטנק לוחם שהיה לצידו יגרור את הטנק עם השריפה לאזור התעוז "מצווה " ושם התחלנו בניסיונות לכבות את האש.
ראינו שהצוות פעל נכון והפעיל את מערכת הכיבוי האוטומטית ולכן הבאנו מטפים שהיו ברכבים וניסינו בכל דרך לכבות השריפה כולל ניצלנו את העובדה שבאזור זה הקרקע היא חולית והתחלנו לשפוך דליים של חול על מנת להחניק את האש ולכבותה.
המקום אליו נגרר הטנק היה מלא בחיילי קומנדו מיצריים שנהדפו בניסיונות לכבוש את התעוז.
בשלב זה קיבלו כוחות התחזוקה הנחיה לעזוב את "מצווה" ונענו לאחור לפריסה בצומת הג'ידי.
בני מ"מ מחג:
עם פריסת המחג בצומת הג'ידי ביצענו תיקונים בכל מה שנתבקש וחיפשנו עוד עבודה,נתקבלה בקשה מיחידת תותחנים שפרסה בסמוך לצומת על בעיית "רמפה" שבורה שמונעת ביצוע ירי של אחד התותחים,שלחתי צוות מסגרים, פעולת התיקון הופרעה ע"י מטוסים מיצריים שתקפו את הסוללה בפעולה זו נפצע המסגר ברוך סרוסי, פונה לביה"ח .
נפגשתי איתו רק אחרי המלחמה בביקור חולים בביתו.
שניידר הקח"ש:
ביומיים הראשונים לא היה לנו קשר עם קח"ש החטיבה רס"ן קפלן אברהם שישב בטסה מרחק של כמה עשרות ק"מ מאיתנו וגם לא עם אנשי הגש"ח וכמות הטנקים הפגועים והתקולים בדרג ב' הולכת וגדלה ומתוך 35 טנקים איתם יצאנו למלחמה בסוף יום הלחימה השני נותרו רק 11 טנקים כשרים, הגברתי את המאמצים ליצירת הקשר החשוב הנ"ל ,עברתי בין רשתות הקשר וביקשתי מגורמי החטיבה לסייע ביצירת הקשר.
ידעתי שבמידה ולא נקבל סיוע מיידי בחלפים ובחוליות דרג ב' תוך מספר שעות לא יישארו לגדוד טנקים להמשך הלחימה.
בצהרי היום השלישי למלחמה, הצלחנו סוף סוף ליצור קשר עם קח"ש החטיבה רס"ן קפלן אברהם ודיווחתי לו על מצבנו העגום מבחינת הכשירות ואף פרטתי את סוג התקלות ואיזה חלפים צריך להביא על מנת לתקנם ביעילות.
סיכמנו שהגש"ח יקדם מחלקת רק"מ לאזור צומת הג'ידי יערך עם כל החלפים שדווחו הדרושים על מנת לתקן את התקלות שהצטברו.
בנוסף,סיכמנו שאנחנו ננסה לחלץ ולגרור טנקים פגועים אל מחלקת הרק"מ והמחלקה תיצור אזור עבודה כמו גם יכולת לקדם חוליות ויבצע התיקונים בהקדם אפשרי וכך אכן נעשה.
עם התקדמות התיקונים גם מצב רוחנו השתפר שהרי המצב שנוצר היה קשה ובלתי אפשרי.
הייתה תחושה כבדה שמאזן התיקונים בין כמות הטנקים התקולים לבין קצב התיקונים נוטה בבירור לכיוון השלילי כלומר עליה ניכרת בכמות הטנקים התקולים וכי אין ביכולתנו להגביר את קצב התיקונים בגלל מחסור חמור בח/ח והצטברות תקלות קשות בדרג ב' שלא יכולנו לתקן.
מצב זה אני מגדיר כשעתו הקשה של קצין החימוש, זוהי תחושת חוסר האונים והרהור באפשרות שאתה לא עומד בציפיות ולא מצליח לסייע לגדוד בשעתו הקשה.
בלית ברירה נאלצנו לעשות פעולות של קניבליזציה על מנת להתגבר על המחסור החמור בחלפים, פורקו חלקים מטנקים שבלאו הכי לא ניתן היה לתקנם בלו"ז קצר (לדוגמא פרוק חלקים מטנק עם בעיית מנגנון הרתיעה) ובכך הצלחנו לתקן עוד מספר טנקים."
בני מ"מ המח"ג:
המח"ג בפיקודי נע ביחד עם פלוגת המפקדה ובצענו תיקונים וחילוצים לרכבי פלוגת המפקדה ומפקדת הגדוד.
אני נעתי ע"ג קומנדקר עם מכשיר קשר ובעצם הפעלתי את המח"ג על פי הצרכים , הייתי בקשר מתמיד עם שניידר קצין החימוש וכן עם הסמלים הטכניים שפנו אליו ישירות לקבלת סיוע בח/ח או באמצעים הנמצאים במח"ג.
איתי נעו:משאית מחסן חלפים, משאית ח/ח כבדים בעיקר לטנקים ונגמשים, 2 ריאו חץ לביצוע חילוצים.
8 באוקטובר – שינוי גבולות הגזרה
בסוף היום השלישי של המלחמה ב 8 אוקטובר 1973, השתנו שוב גבולות הגזרה והגדוד קיבל אחריות במסגרת החטיבה בגזרה הדרומית של התעלה , כל הכוחות תומכי הלחימה עברו לאזור המתלה.
באזור המתלה הייתה ממוקמת פלוגת רק"מ קדמית של גש"ח 674 ושם פגשנו לראשונה את קפלן קח"ש החטיבה.
שניידר הקח"ש:
כשהגענו לפלוגת הגש"ח ראינו מחזה שלא ישכח, הפלוגה במתלה הייתה עסוקה בהכנות לנטישה מתוך חשש שלא יצליחו לבלום את המצרים העומדים כנראה להשתלט על המקום כולל הכנות לפיצוץ ושריפת המתקנים והגנראטורים שהיו במקום.
עם הגעתנו נוצר במקום ריכוז גדול של אמצעים וכח אדם מקצועי בכל דרגי התיקון והתחלנו לתכנן את הפעילות שבמרכזה לרכז את כל הטנקים והנגמ"שים הפגועים של הגדוד ולבצע תיקונים במשותף עם החוליות הטכניות ואנשי הגש"ח תוך הסתייעות באנשי הצוות בעבודות המזקו"מ.
נעזרנו בטנק של הגדוד שמנגנון הרתיעה שלו נפגע והתיקון מחייב חוליה של דרג ג' והפכנו אותו לטנק חילוץ קראנו לו "שמגר" שעזר לנו מאוד בריכוז הכלים הפגועים לסדנא במתלה.
בחלק מהטנקים הפגועים נפערו חורים כתוצאה מפגיעת טילים, קני תותחים נפגעו מרסיסים זיוודים והתקנים חיצוניים נפגעו והיה צורך להחליפם
נתקלנו בטנקים בהם נפצעו ואף נהרגו אנשי צוות והפעלנו גופי זיהוי ופינוי מהרבנות לאיסוף וניקוי והקפדנו באותם טנקים בגמר התיקון לצבוע את הצריחים מבפנים על מנת להעלים את הסמנים שנותרו בהם.
את החורים בצריחים אי אפשר היה לתקן באופן סדור ולכן כיסינו אותם עם פחים.
החלטנו לעבוד מהקל לכבד על מנת להחזיר יותר טנקים לשדה הקרב בפחות זמן על מנת לאפשר לגדוד להמשיך במשימותיו.
בגלל ריבוי התקלות החלטנו להתמקד בתיקון של 3 מערכות עיקריות והן:
- · תנועה – מערכות אוטומטי ביות ומזקו"מ
- · אש – תקינות התותח ומערכות הירי והכינון לרבות מערכות בק"ש.
- · שליטה – מערכות קשר פנים וקשר חוץ ומערכות תצפית.
הרגשנו כמשפחה אחת גדולה, הטנקיסטים שאיבדו את חבריהם , החוליות הטכניות של הגדוד, אנשי פלוגת הגש"ח עם אנשי הקבע שהיו בה ואנשי מילואים שהחלו להגיע לתגבור וכולנו נרתמנו למשימה של תיקון מהיר של הטנקים התקולים והחזרתם ללוחמים.
דאגנו יחד עם פלוגת המפקדה באותה הזדמנות לתדלוק ותחמוש והשלמת פריטי זיווד ככל שעלה בידנו להחזיר למערכה טנקים תקינם ומוכנים לקרב.
8 – 18 באוקטובר – קרבות הבלימה בגזרת המיתלה
מערך האחזקה של הגדוד המשיך במעגלי התיקון וכל טנק שהתקלקל תוקן בלוחות זמנים קצרים או על ידי החוליות הטכניות בסיוע חלפים מהמח"ג ו/או גרירת הטנקים לסדנא במתלה וביצוע תיקונים במשותף עם פלוגת הגש"ח.
במהלך הלחימה דיווח המג"ד שהוא רואה 2 טנקים של כוחותינו עזובים בשטח וביקש שנבדוק על מה המדובר.
הגענו לטנקים וגילינו 2 טנקים שהיו שייכים לאוגדה 162 שנראו כאילו יצאו היום מהימ"ח יפים וצבועים שנתקעו על בעיות חשמל ומצברים לא תקינים, תיקנו את התקלות ולגדוד הצטרפו 2 טנקים כמו חדשים.
ברוב התנועות שביצענו לביצוע תיקונים שימשנו לא פעם כמטרה למטוסים המצריים ששלטו באויר וכל תנועה על הציר הייתה עבורם כמטווח חי והתרגולת הייתה קבלת התראה במערכות הקשר על תקיפה אוירית, מיד עצרנו את השיירה, פרקנו במהירות שיא את הכלים והתרחקנו מהשיירה כמה שיכולנו ונשכבנו על החול עם כובעי הפלדה והשחפ"צים והתפללנו שלא ניפגע.
ב 9 – 10 באוקטובר ביצעה חטיבת שריון מצרית התקפת נגד והגדוד היה בבלימה כאשר כל פעם פלוגה אחרת הייתה בהתארגנות ולפתע הוזעקנו לבלימת התקפת הנגד המצרית, הגדוד הגיע לוואדי מבעוק, תפש עמדות וכמו במטווח פגע בעשרות מטנקי החטיבה המצרית וסייע בבלימת המתקפה.
כשלון המתקפה המצרית סימן את הקץ לניסיונם של המצרים לבצע את השלב המערכתי השלישי בתוכניתם ולהשיב לעצמם את היוזמה.
קרבות הבלימה של הגדוד באזור המתלה התאפיינו בלחימה בשעות היום וכניסה לחניוני לילה (בשל העדר אמצעי ראיית לילה) בהם הייתה מתבצעת פעילות לוגיסטית ענפה.
הטנקים נעמדו בשורות עורפיות ופלוגת המפקדה ביצעה תדלוק תחמוש חלוקת מנות קרב החלפת מדים וכו'
אנשי החימוש ביצעו תיקונים וטיפולים מונעים.
ניסינו לעשות העבודה ללא אנשי הצוות ולאפשר להם כמה שעות של מנוחה.
המח"ג היה שותף לפעילות זו וניתן היה להיעזר בחלקים והאמצעים האחרים שהיו בו כמו מנופים,גרורי אויר לגירוז, רתכת וכו'.
חניוני הלילה היו בונים אורך נשימה ליום הלחימה הבא ומנעו תקלות רבות.
במהלך המגננה פעלו החוליות הטכניות על פי התו"ל והן נעו אחרי הפלוגות וביצעו תיקונים ושמרו על רמת כשירות מרבית.
במהלך כל יום של לחימה היו מתקלקלים/נפגעים כ 1/3 מהטנקים שהיו לגדוד אותם היינו צריכים לתקן ולהחזיר למעגל הלחימה.
כל טנק בגדוד התקלקל מספר פעמים והוחזר למעגל הלחימה.
לאחר שחברנו עם המחלקה מהגש"ח והתמלאנו שוב בחלפים שהיו נחוצים לנו כאוויר לנשימה ובאמצעותם הצלחנו לתקן חלק גדול מהטנקים וראינו עצמנו "כמכפילי כח" של הגדוד וכל פעם שלא הצלחנו לתקן את כל הטנקים עוצמת הגדוד נפגעה.
18 – 24 לאוקטובר – צליחת התעלה טיהור בסיסי הטילים:
לקראת הצליחה אורגנה שיירה חטיבתית שנעה לאזור הצליחה כאשר בתוך דרגי החטיבה וגם בגדודים היו משאיות מגויסות וכלי רכב ללא הנעה קדמית.
אף שהמסלול התבסס על צירי אספלט ודרכים מהודקות קטעים מהכביש היו מכוסים בחולות נודדים וחלק מהכלים נקשרו לזחל"מים ולנגמ"שים ונגררו על ידם.
במהלך התנועה נודע לנו שקצין החימוש החטיבתי נמצא איפשהו מאחור ונתבקשתי על ידי רס"ן דני יתום שהיה אחראי לשירה לעזוב את השיירה ולנוע לאחור ולחפש את רס"ן קפלן אברהם שניסה לחבור לשירה.
התנועה לאחור והניסיון לאתר את קח"ש החטיבה הבהיר לנו שהמצרים מאזינם ושיש בידם את מפת סיריוס עם כל הקודים וכל פעם שציינו את מיקומנו לאחר כמה רגעים נפלה עלינו אש ארטילרית שרק המקרה הצלחנו לשרוד אותה.
אזור הצליחה נראה כמו משפך גדול אליו התנקזו כל הכוחות הצולחים.
האזור היה מוכה בארטילריה, טילים ומטוסים מצריים שתקפו ללא הפסקה.
לקראת הצליחה ביצע המג"ד שובל תדריך וההנחיה שניתנה לנו באותו תדריך הייתה, שיחד עם הטנקים נכנסים רק גורמי רפואה מזוחל"מים , קצין החימוש וכיתות רק"מ בלבד.
יתרת פלוגת המפקדה והמח"ג לא צולחים ונשארים מאחור ויוכנסו בהמשך.
בני מ"מ המח"ג
כפי שתאר שניידר לקראת החציה התפצלנו והמח"ג בפיקודי המתין בצד המזרחי של התעלה, המעבר לצד המערבי היה מאוד בעייתי,תקיפות ארטילריה ומטוסים שגרמו לאבדות בפל' המפקדה למרות הקשיים התקדמנו עד קרוב לתעלה באזור שנקרא "חצר המוות" זהו אזור שהיה מוכה אש קרוב מאוד לעליה לגשר שחוצה את התעלה .
ההמתנה באזור לעליה על דוברות הייתה מאוד מאיימת אך זכורה לי סיטואציה של זחל"מ עם בעיה טכנית שחסם את הדרך הצרה היחידה לחציה ומנע עליה לדוברות, הארטילריה הייתה איומה ואף אחד לא העיז לנסות ולפתור את הבעיה עד אשר ראיתי בחור מוכר שבין הפגזים עלה לזחלם פתח את מכסה המנוע נבר בו וטיפל עד לפתרון הבעיה הטכנית.
את הבחור הכרתי מאחר והיינו יחד צוערי חיל חימוש בבה"ד 1 הבחור הודח לאחר תקופה בגלל " חוסר התאמה לקצונה" , בשבילי , דוגמא האישית והאומץ שגילה הוא הדוגמה למפקד האמיתי!. אני מקווה שהוא שרד את אותו התופת וכמוני הוא סבא מאושר לנכדיו.
עם המעבר של תעלה לגדה המערבית, הייתה הפגזה נוראית שבעקבותיה הוראתי לכלים שהיו איתי להיכנס לתוך הבונקרים המצרים ולתפוס מחסה , ביקשתי מהזחל"מ של מחלקת הגש"ח שהיה איתי לפנות את הציר ולהחנות בצד . הזחל"מ חטף פגיעה ישירה מיד אחרי שירדנו ממנו, נהג הזחל"מ נהרג ואילו חשמלאי הגש"ח שליווה את הנהג נפצע קשה.שהינו ב"חושות" המצריות כמעט יממה עד לחבירתנו עם כוחות הגדוד .
שניידר הקח"ש:
ביקשתי מהגש"ח 674 וקיבלתי תגבור של מחלקת רק"מ מהפלוגה הקדמית שנתנה לנו שירותי אחזקה בדרג ב'.שצלחה יחד איתנו והופעלה על ידי.
החצייה נעשתה על גבי גשר הגלילים ומיד לאחר הצליחה ניהלה החטיבה קרבות שב"ש וחיסלה בסיס טילים, בהמשך ב 20 לאוקטובר כבשה החטיבה עם גד' 46 את שדה התעופה פאיד.
באותם קרבות זכור קרב שבו שתי הפלוגות שנותרו בגדוד ניהלו לחימה ובאחד המקרים אנחנו חנינו מאחור בתוך ואדי כאשר אנחנו אנשי החימוש והרפואה נצמדים לדופן המזרחית של הוואדי ומתחפרים בקרקע על מנת לא להיפגע מהפגזה הארטילרית כבדה שטפטפה מעל ראשנו ואחד הטנקים היה תקול ועמד ליד הדופן המערבית של הואדי.
שלחתי את מחלקת הרק"מ שהוצמדה אלינו מהגש"ח שינסו לתקן התקלה.
לאחר זמן קצר שהמחלקה בדקה את הטנק היא גילתה שמדובר בתקלה בממסרת שלא מתפקדת ונדרשת החלפה של כל חטיבת הכח שלא נמצאה בראשותנו.
אמרתי להם שחייבים למצוא פתרון שיחזיר הטנק לפעולה והחלטתי להצטרף אליהם ולתרום מניסיוני.
הגעתי עם הג'יפ ובוחני הגדוד בתוכו ולקראת הגעתנו מודיעים בקשר על מטוסים מצריים שמתקרבים אלינו
מיד פרקנו מהג'יפ ,הספקנו להזהיר את אנשי צוות הטנק ואת המחלקה על התקפת המטוסים הקרבה והתרחקנו מהג'יפ כי הבנו שהוא יהווה מטרה ואכן המטוס הגיע ריסס את כל הוודי, פגע בג'יפ שלנו ובטנק הלא תקין ופצע שם איש צוות שניסה לירות עליו .
כל ההתקפה בוצעה אל מול כל שאר אנשי החימוש והרפואה וקציני הגדוד ומנקודת מבטם נראה כאילו כולנו נהרגנו.
כשחלפה הסכנה וחזרנו לג'יפ , עסקנו בהגשת עזרה לאיש הצוות שנפגע ולפינויו המוסק ורק לאחר מכן ראינו שהג'יפ נפגע קשות מאחר והבנו שאין לו תחליף ושאנחנו אמונים להתמודד עם תקלות כאלו ולכן טיפלנו בגיפ באמצעים המאולתרים שעמדו לראשותנו והג'יפ המשיך לשרת אותנו עד סוף המלחמה ואחריה למרות שאחד הרסיסים שפגעו בו פערו חור בגודל של תפוח בשלדה.
הטנק התקול בסופו של דבר תוקן וגם הוא חזר למעגל הלחימה.
אירוע משמעותי נוסף היה כאשר טנק המח"ט אל"מ דן שומרון התקלקל וקפלן, קצין החימוש של החטיבה ביקש מאיתנו שנדאג לתקנו.
ברצוני לציין כי לצערי, לקראת הצליחה, לא קיבלנו (אנשי החימוש) מפות קוד מתאימות של הגדה המערבית,
ההכוונה נעשתה בקשר בסגנון "תגיעו לעץ ושם תפנו ימינה ושמאלה " וכ"ו.
לקחתי איתי חוליה טכנית של פל' א' ויחד עם בוחני הגדוד לעבר הטנק.
המרחק ביננו לבין הטנק התקול היה מספר ק"מ לא רב+- אך ללא מפה ובאזור לחימה הנסיעה ערכה כמה שעות בהן נאלצנו למצוא מקום מסתור לחניית לילה ואכן מצאנו תעלת מיגון ובה עברנו את הלילה בו לא ישנו ושמרנו על עצמנו ובבוקר ראינו שהמקום שרץ בפשפשים והתחלנו להתגרד והפשפשים לא עזבו אותנו עד שהצלחנו להחליף בגדים ולהתרחץ.
בהמשך התנועה גילינו שאנחנו נעים בתוך שטח ממוקש, ראינו גדרות עם שלטים המזהירים מפני מוקשים.
התחלחלנו רק מעצם המחשבה שהיינו יכולים לעלות על אחד המוקשים ולסיים שם את תפקידנו ורק בנס הצלחנו לצאת מהשטח הממוקש.
בסופו של דבר הגענו לטנק המח"ט, מצאנו שהצלב המעביר תנועה מהממסרת להינע הסופי שבור וידענו שאין לנו צלב חדש להחלפה.
נאלצנו לחזור על עקבינו, ולהגיע לאזור הגשר שעל התעלה, לעבור את הגשר והפעם בכיוון ההפוך,
מעבר הגשר נעשה ברגל מאחר והתנועה על הגשר הייתה חד סטרית מסיני לכיוון מצריים.
מצאנו באזור הצליחה פלוגת חימוש וקיבלנו מהם צלב חדש.
הצלב היה כבד ולכן סחבנו אותו עם מוט שהכנסנו במרכזו וכך חצינו את הגשר פעם נוספת והפעם לכיוון מצריים ומשם לטנק המח"ט ולסיום מוצלח של התיקון.
בערב ה- 22 באוקטובר עמדה להיכנס לתוקפה הפסקת אש בחזית המצרית.דבר זה לא קרה והגדוד המשיך בתנועה דרומה לאיגוף הארמיה השלישית.
אגב, גד' 46 היה הראשון להגיע לנמל עדביה ,בנמל התגלה מחזה סוריאליסטי שבו למרות הלחימה העזה הנמל המשיך לפעול ולחלק מהאוניות בוצעו פעולות תחזוקה.
במסגרת זו ראינו רתכת מודרנית חדשה שפעלה וממנה השתלשלו כבלים ארוכים שהובילו לבטן האוניה.
"כוחותינו" פירקו את הכבלים הארוכים כיבו את הרתכת וצירפו אותה לארסנל אמצעי האחזקה שעמדו לרשותנו והרתכת הנ"ל ידעה לפעול גם כגנראטור לעת מצוא ואכן עזרה לגדוד במגוון התפקידים.
האזור אליו הגיע הגדוד היה מתחם לוגיסטי מצרי שמרביתו הייתה חפורה מתחת לאדמה.
ע"ג המתחם ראינו את משרדי ואת האמצעים של ראשי הלוגיסטיקה של הארמיה השלישית ואימצנו לעצמו את הרכבים החדשים והיפים שלהם וכן משאיות מגרוס חדישות שהפכנו אותן לניידות אחזקה של הגדוד.
באזור זה נערכנו, הטנקים הוכנסו למחפורות שהוכנו עבורנו על ידי טרקטורים של ההנדסה והמח"ג ארגן רמפה שהתבססה על עגלה של נגררת מצרית וכך התחלנו לבצע טיפולים עמוקים יותר של מעין החזרה לכוננות בסוף מלחמה.
הפסקת האש נכנסה לתוקפה ב 24 אוקטובר 1973.
בשל מיקומו בסוף הלחימה גד' 46 אבטח את השיחות להפסקת האש בין נציגי צה"ל לבין נציגי צבא מצריים בליווי האו"ם שהתנהלו בק"מ ה- 101 בכביש קהיר-סואץ.
סיכום הפעילות של מערך החימוש במלחמה ע"פ שניידר הקח"ש.
ניתן לומר בצורה ברורה כי תפקידו וחלקו של מערך האחזקה בדרג הגדוד הינו קריטי בכשירות הגדוד בזמן לחימה. כדי להיות יותר ספציפי ובצניעות רבה ,חלקו של מערך החימוש בגדוד 46 בפרט ובחטיבה 401 בכלל היה מאוד משמעותי עד קריטי בכשירות המבצעית של הגדוד.
על פי הנתונים שנאספו ידוע שכ 57% מכלל התקלות המתרחשות בכלי הרק"מ הן תקלות בדרג א' ולכן לדרג האחזקה האורגני של הגדוד יש משימה חשובה ותרומה ישירה לכשירות הטכנית של בגדוד.
לא הכל פעל אצלנו בצורה אופטימלית, חלק מהכיתות פעלו יותר טוב ואחרות פחות, היה מחסור בח/ח , מחסור באמצעי קשר, אמצעי ניוד של החוליות הטכניות לא התאימו אבל למרות הפערים מערך האחזקה של הגדוד פעל היטב ועמד במשימותיו ועל כך גאוותינו.
היקף התקלות הממוצע היומי עמד על ממוצע של כשליש מהטנקים שנלחמו באותו יום לחימה.
המשמעות היא ברורה שכל עיכוב או השהיה בביצוע התיקונים במתאר מלחמת יום כיפור היה מביא את הגדוד, החטיבה והאוגדה למצב של אובדן כשירות בכל הקשור לאמצעי הלחימה וליכולת לבצע את תפקידם.
מועדי ההגעה של דרגי התיקון הגבוהים יותר מעל דרג הגדוד בעיקר דרג ב' נתון להחלטות פיקודיות, אוגדתיות, חטיבתיות וסדרי עדיפויות הללו עשויים להשפיע בצורה קשה על מצב הכשירות בגדוד.
אנשי החימוש בדרג הגדודי גם מסייעים בתיקון תקלות בדרג ב' וזאת על ידי העברת דיווחים מקצועיים המכוונים את החוליות שמגיעות לבצע התיקונים להגיע עם החלפים והאמצעים המתאימים ובכך ליעל ולקצר את משכי התיקונים.
אמצעי לחימה פשוטים כמו נק"ל משקפות מצפנים וכ"ו הוחלפו אחד תמורת מקולקל והפתרון הנ"ל היה אופטימאלי.
הזמינות המיידית לביצוע תיקונים ולשמירה על כשרות אמצעי הלחימה של הגדוד נתונה בידי קציני ואנשי החימוש של כל גדוד ולגבי גדוד 46 במלחמת יום כיפור, כפי שציינתי המערך הנ"ל תיפקד בצורה טובה למרות מגבלות קשות של אמצעי ניוד לא מתאימים שלא אפשרו לחוליות לעמוד בקצב תנועת הטנקים ומחסור בחלפים ואמצעים.
לשמחתי ,לאנשי החימוש של הגדוד לא היו אבדות בנפש למרות שפעלנו בסמוך לאזורי הלחימה האינטנסיבית ולמעט המסגר ברוך סרוסי שנפצע בתקיפת מטוסים ופונה,חזרו כולם בתום הלחימה בריאים ושלמים הודות להרבה מזל וכנראה גם להפעלה זהירה ומתוכננת מבלי להגדיל הסיכונים במקומות שלא נדרשו.
אין ספק שמערך האחזקה הגדודי ובסיוע נרחב של הפלוגות הקדמיות של גש"ח אשר שימשו כמכפיל כח בכך שהצליחו לתקן כמות גדולה של תקלות ולהחזיר למעגל הלחימה את מרבית הטנקים שנפגעו והתקלקלו תוך התבססות על מיומנויות מקצועיות גבוהות שנרכשו במהלכי השגרה ואימונים שקדמו למלחמה.בפעילות משותפת זו בעת חציית התעלה, הושמד זחל"מ של הגש"ח ,שהיה צמוד אלינו, נהרג הנהג ונפצע חשמלאי רכב.
באותן שנים שקדמו למלחמה האימונים היו מאוד אינטנסיביים (לעומת היום) ואנשי החימוש שליוו את האימונים ונדרשו לתקן באופן מהיר כל תקלה במקום שזו התרחשה ובהמשך להכין את הטנקים וכלי הלחימה האחרים למצב שבבוקר שלמחרת יוכלו להמשיך ולהתאמן.
אני משוכנע כי פעילות זו היא שהכינה את אנשי החימוש שהיו מיומנים מאוד ובעלי ידע מקצועי וניסיון רחב ואלה באו לידי ביטוי ונתנו את פירותיהם במהלך המלחמה.
הלקחים שהופקו על ידי חיל החימוש מהמלחמה הקשה ההיא וכן המשך שירותם של קציני חימוש שהשתתפו במלחמה וחוו את החוויות הקשות הביאו לביצוע שינויים הן באמצעים והן בהכשרה והן בתו"ל האחזקה וכולנו דאגנו להעביר את מראות המלחמה לכל ממשיכנו ולכל חילי החימוש בסדיר ובמילואים ואין ספק שבעקבות המלחמה הזו מערך האחזקה של צה"ל צעד צעדים משמעותיים קדימה ונערך באופן שייתן מענה טוב יותר בכל הרמות.